שמפניה גונה היא דוגמא מצוינת ל׳שמפנייה של מגדלים׳, הגל החדש והמעניין שעושה חריש עמוק באזור יין יוקרתי זה, שיש הסוברים שקפא על שמריו זמן רב מדי. מחד, ישנם בתי השמפניה הגדולים, ששוקדים על סגנון הבית, ושואפים שנה אחרי שנה להגיע באמצעות בלנד מדויק לאותו טעם שמזוהה עמם, ושלו מצפים הלקוחות. באמצעות מהלכי מיתוג ושיווק מתוחכמים הצליחו הבתים (בשמפיין נהוג להתייחס ליקב כבית שמפניה) להגיע לכך שאוהבי שמפניה נוהגים לעיתים להזדהות על פי שם הבית שהם שותים, למשל כחובבי קרוג, בולנז׳ה או וו קליקו. מן הצד השני ישנם ה׳ויניירונים׳, קרי מגדלים שהם גם ייננים. אלה שמים במרכז את הטרואר, את השילוב המיוחד של חלקות האדמה והגפנים שעליהן, של שנת הבציר, של מזג האוויר שאפיין אותה ואשר בא לידי ביטוי בפרי, ושל האדם ומהלכיו בכרם וביקב. חתימת ידו של הויניירון אמנם ניכרת בשמפניה שלו, אך השאיפה אינה בהכרח עקביות של הטעם והסגנון על פני שנים, אלא להגיע לאיכות הגבוהה ביותר האפשרית בכל שנה ושנה עם אופייה הייחודי. אנחנו בצ׳ירז שמחים וגאים להביא לישראל את בית השמפניה מישל גונה ולעשות לכם היכרות עם הטרואר המעולה שלו והאנשים שעומדים מאחוריו. אנחנו בטוחים שתיהנו כמונו לגלות ששמפניה לא חייבת להיות תמיד אותו דבר. במאה ה-15, עברה משפחת גונה לאזור שמפיין שבצפון צרפת מאזור בוז׳ולה הדרומי יותר והתפרנסה מעבודה בכרמים. ב-1802 הקימה המשפחה יקב שהתפתח על פני 7 דורות מאז. התקופה המודרנית של היקב, המצוי בכפר אביז (Avize), בקוט דה בלאן שבשמפיין, החלה עם הפטריארך האחרון, מישל גונה, ששיפץ אותו מן היסוד ב-1973. את מהפיכת הסגנון הובילה בתו, סופי, המנהלת את היקב מאז מותו הפתאומי של אביה ב-1990. לצורך כך הביאה סופי כיועץ את מרקו פלטייה, סומלייה-על מפריז, שעזר לה וליינן הצעיר אנטואן גומרייה לגבש זהות ייננית חדה ומדויקת.
לרשות המשפחה עומדים 400 דונם של כרמים, 80% מהם נטועים בענבי שרדונה, בעיקר בכפרי הגראנד קרו אביז, אוז׳ה, ומניל סור אוז׳ה. הכרמים גדלים על אדמת גיר עם חשיפה טובה לשמש ונהנים ממיקרו אקלים מיוחד ומהגנה מרוחות הצפון שמספקים הרי הריימס. ה״השרדונה שלנו נפלא ונותן ליין עומק ארומטי" מספרת סופי. "אני עושה יותר ויותר שמפניות של כרמים יחידניים, בהם כל הענבים מגיעים מחלקה אחת. בעבר ערבבנו יינות מחלקות שונות ומשנים שונות, אולם עם ההתחממות הגלובלית גיליתי שאין בכך צורך. אנחנו מגיעים להבשלה נהדרת שחבל לי שלא תופיע בכל יופייה. אנחנו נותנים ליין להתיישן ארבע ואפילו שבע שנים כדי שהעומק יבוא לידי ביטוי מלא״.
ייצור שמפניה בסגנון המסורתי הנו תהליך ארוך ועתיר עבודה. הענבים, כאמור בעיקר שרדונה, וכן מעט פינו נואר ופינו מנייה, נבצרים ידנית, כדי לא לפצוע את קליפות הענבים האדומים, ומוקדם, על מנת לקבל סוכר נמוך וחומצה גבוהה. הסחיטה של כל חלקה נעשית בנפרד ובשני שלבים: הראשונה, העדינה, היא הקווה (Cuvée). מהשנייה, הנקראת טאיי (Taille), נעשה המשקה המקומי המתקתק רטאפייה.
לאחר הסחיטה עובר מיץ הענבים תסיסה איטית במכלי נירוסטה מבוקרי טמפרטורה. לשמירה על חדותו של היין בית גונה נמנע לעתים קרובות מתסיסה מלולאקטית. במקרים מסוימים היין יעבור הבגרה בחבית, ואז, בין אם כסינגל ויניארד ובין אם כבלנד, יבוקבק בבקבוקים עמידים במיוחד, שבהם ימשיך תהליך הייצור. אצל גונה הבקבוקים יעברו בשלב זה תהליך יישון שימשך בין 4 ל-15 שנים.